החלטה בתיק ת"א 7310-09-13

התובע 1  - יליד  9.7.1984 נהג ברכב ביום 21.12.12 ובמהלך נהיגתו, ארעה תאונת דרכים, במהלכה נגרמה התנגשות עם כלי רכב דו- גלגלי.  כוחות הצלה שהגיעו לזירת התאונה, מצאו את התובע כשהוא מחוסר הכרה, לכוד, נצפה דימום מהאף ומהפה לצד קושי ניכר בנשימה.

עוד  בזירת התאונה בוצעה לתובע הנשמה ונמצא, כי  מדד הכרתו של התובע (GCS ) עמד על 3.

התובע הובהל לבית החולים שיבא ובדיקות הדמיה (CT  מח) הדגימו דימום תת עכבישי קטן מימין לצד שברים מרוסקים של עצמות האף עם פרגמנט שנדחס מדיאלית. התובע אובחן כסובל מתסנין ריאתי לצד חזה אויר מימין, אשר הצריך הכנסת נקז.

ביום 14.1.13 הועבר התובע לבית החולים לוינשטיין, ליחידה לפגועי ראש, שם שהה עד 5.5.13, אז הועבר לאשפוז יום במסגרת מרכז רפואי זה.

יצוין כי ביום 30.7.13 סיים התובע טיפול שיקומי אינטגרטיבי במסגרת אשפוז יום.

לא מיותר לציין, כי המדובר באירוע תאונתי קשה ביותר, שתוצאותיו כללו, בין היתר, מוות מיידי של רוכב האופנוע, לצד פגיעות גוף בדרגות חומרה שונות לחמישה אנשים שונים.

בהליך זה, מבקש התובע מס' 1,  לקבל פיצוי כספי, בגין נזקי גוף שלטענתו נגרמו לו באירוע התאונה.

התובעים 2 ו-3 שהם אמו ואחיו של התובע, מבקשים להכיר בזכותם לפיצוי, כמטיבים.

לעת הזו, מוצרך בית המשפט להכריע בבקשת התובע 1 למינוי מומחים רפואיים.

במסגרת הבקשה, עתר התובע למינוי מומחים רפואיים בתחומים הבאים: אורטופדיה, נוירולוגיה, פסיכיאטריה, א.א.ג. ופה ולסת.

הבקשה נתמכה בתיעוד רפואי  רב .

במסגרת כתב הגנתה, הגישה הנתבעת תגובה לבקשה למינוי מומחים רפואיים. מעיון בה עולה, כי זו  מסכימה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, אך מתנגדת  למינוי מומחה רפואי בתחום א.א.ג , חרף קיומם של שברים בעצמות הפנים. לשיטת הנתבעת, קיומו של שבר, כשלעצמו, לא די בו כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי במיוחד, כך נטען, כאשר אין במסמכים הרפואיים שהציג התובע, כדי ללמד על היזקקות להמשך טיפול ו/או מעקב רפואי.

באשר למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, הנתבעת סבורה כי אין בתיעוד הרפואי כדי ללמד על קיומה של "ראשית ראיה" להצדקת מינוי זה. לחילופין, נטען כי יהיה זה נכון להקדים ולהפנות שאלה למומחה בתחום הנוירולוגי לעניין הצורך במינוי, אם בכלל, של מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

לא מיותר לציין, כי הגם שהתובע עתר למינויים של מומחים רפואיים בחמש דיסציפלינות רפואיות שונות, אין בבקשתו פירוט ומתן דגשים לנימוקים העשויים להצדיק כל אחד ואחד מהמינויים המבוקשים.

בבוא בית משפט להכריע בבקשה למינוי מומחים רפואיים בהליך תאונתי, הנתון למרותו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מחויב בית המשפט להביא במסגרת שיקוליו, את העובדה כי הנפגע אינו רשאי להציג חוות דעת רפואיות מטעמו, והימנעות ממינוי מומחה בתחום מסוים, משמעותה, סתימת הגולל על אפשרותו של התובע, לנסות ולהוכיח כי פגימות הגוף שהן תוצאת התאונה, הן רחבות ומשמעותיות יותר מאלו המשתקפות בחוות הדעת של המומחים שבית המשפט ימצא לנכון למנות בהליך נתון.  בהקשר זה אפנה להחלטת השופט צ. זילברטל מיום 23.5.13 במסגרת רע"א 963/13 פלוני נ. הפול חב' לביטוח בע"מ.

יחד עם זאת, ברור כי נפגע המבקש להישמע בבקשה למינוי מומחים רפואיים, בוודאי בהיקף המבוקש בהליך זה, אינו פטור מהצורך להניח בפני בית המשפט תשתית ראייתית ולו ראשונית, לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה.

כפי שנפסק לא אחת, תשתית ראייתית זו אמורה להצביע בין היתר, על קיומו של רצף טיפולים, העשוי לבסס צורך במינוי מומחה רפואי, לצד קיומה של התרשמות שיפוטית כי המסמכים הרפואיים, עשויים לבסס אפשרות לקיומה של נכות עקב התאונה.

כנזכר לעיל, הנתבעת בתגובתה לא חלקה על הצורך במינויו של מומחה בתחום הנוירולוגי ואכן, ניתן בהחלט לומר, כי התיעוד הרפואי שהוצג מטעם התובע בתמיכה לבקשתו זו, מלמד, כי מלבד פגיעת הראש שבאה כאמור לידי ביטוי בדימום תוך מוחי, גם בהמשך הדרך, ואף בשעה שהתובע חזר להכרה מלאה, וגם בחלוף חודשים לא מעטים לאחר התאונה, וחרף טיפול שיקומי אינטגרטיבי רצוף ומתמשך, עדיין נצפתה האטה דיפוזית וניכרים קשיים מוטוריים וקוגניטיביים ברמות הגבוהות  של התפקוד, זאת לצד נזקקות  לחיזוק תפקוד של יד ימין.

כמו כן, צוין קושי בוויסות רגשי, שאמנם השתפר במרוצת הטיפול הרפואי, אך עדיין, נמצא לו שריד וזכר, גם בסיום תקופת האשפוז בבית החולים לוינשטיין.